תוכן

ב) והנה מקונטרס דא"ק משמע בהדיא, כי או"א לקחו בין שניהם בינה דמ"ה, אמנם מב"ן, לקח אבא ז"ת דחכמה דב"ן, ואמא לקחה ו"ת בינה דב"ן. וכן ז"א לקח ו"ס דמ"ה, וו"ס דב"ן, חוץ מהכתרים דב"ן. ונוקבא לקחה מלכות דמ"ה, ומלכות דב"ן, חוץ מהכתר דב"ן. וע"כ היו דכר ונוקבא נפרדים זה מזה, כי כ"א מהם יש בו מ"ה וב"ן בין באבא, בין באימא, בין בז"א, ובין בנוקבא. אמנם בעתיק וא"א, הזכר והנוקבא שבכ"א משניהם, אינם נפרדין, רק זכר ונקבה בפרצוף א'. והטעם, כי זכר דעתיק לקח כתר דמ"ה לבד, ונוקבא לקחה ה"ר דכתר דב"ן, וג"ר דחכמה דב"ן, וד"ר דבינה דב"ן, וז' כתרים דז"ת דב"ן, וכיון שהזכר דעתיק אין בו רק מ"ה לבד, ונוקבא רק ב"ן לבד, ע"כ אינו יכול להפרד, שאין קיום ותיקון לב"ן, אלא ע"י מ"ה החדש. אך אמא ונוקבא דז"א, יש בהם מ"ה וב"ן, ויכולין להפרד מהזכרים. וכן לסבה זו עצמה, נקראים אמא ונוקבא דז"א נוקבין ממש, בפרצופים גמורים, כי אינו נקרא פרצוף, אלא בשתוף מ"ה וב"ן. ואמנם בעתיק וא"א, אינו ניכר פרצוף נוקבא, כי אין בהם רק ב"ן. והוא, כי א"א הזכר לוקח חכמה דמ"ה לבד, וצד הנוקבא שבו לקחה ה"ת דכתר דב"ן בלבד. ודע, כי ג' ראשונות דחכמה דב"ן, וד' ראשונות דבינה דב"ן, שלקחם עתיק כנ"ל, יש בהם ספיקות: א', אם לקח הפנים והאחור, ב', אם לקח דאחור לבד, והפנים נשארו לאבא ואמא.